Volume 1, Issue 3 (October 2007 / Cheshvan 5768)
Article 6/10


בית הכנסת, התותח וקנקן הבירה
של אליעזר פלאוט ז"ל

מאת קרלוס פלאוט


תקציר: קרלוס פלאוט נולד וגדל בעיירה גודנסברג אשר בגרמניה בתקופת עלייתו של היטלר והמפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית לשלטון. כמשפחות יהודיות רבות בתקופה זו, נאלצת אף משפחתו של פלאוט לעזוב את חייהם וביתם ולמצוא מקלט מחוץ לגרמניה. חמישים שנה אחרי מתעמת פלאוט עם עברו ועברה של משפחתו דרך מציאתו של קנקן בירה נשכח. שחזורו של בית הכנסת הישן בעיר הולדתו על ידי מורה גרמני מחבר את קצוות ההיסטוריה ומחזיר את פלאוט למקום מוצאו ולשורשיו. 


סיפורי מתחיל בבית הכנסת העתיק בעיר הולדתי גודנסברג (Gudensberg ), גרמניה. מבט חטוף על ההיסטוריה של העיירה גודנסברג, השוכנת בהסן, צפונית לפרנקפורט, מלמד כי היא מנתה בשעתה כאלפיים וחמש מאות תושבים, מהם כארבעים משפחות ממוצא יהודי. ההתיישבות היהודית הראשונה החלה בשנת 1621. בית הספר היהודי הראשון נוסד בשנת 1824, ובית הכנסת אותו אזכיר, בשנת 1843.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייסו לצבא הגרמני צעירים יהודים רבים, ביניהם אבי, אליעזר פלאוט ואחיו, שנפל בחזית הרוסית בחודש הראשון למלחמה.

בשנת 1933, עם עלייתו של אדולף היטלר והמפלגה הנציונאל סוציאליסטית לשלטון, החלו זמנים קשים מבחינה כלכלית וחברתית. התקופה אופיינה באבטלה קשה ובמישור הפוליטי חשו הכול באי-השקט המדיני. כוחות המשטר הנאצי השתלטו כליל על חייהם של היהודים והתערבו בכל מעשיהם. בתים ועסקים יהודיים רבים נהרסו ונשדדו; כל זאת כמעט ללא כל התערבות מצד השלטונות. עינויים, מכות ומאסרים היו עניין שגרתי. שלטון הפחד ששרר בגרמניה מנע גם ממתנגדי השלטון להגיב.

שפע האיסורים וההיטלים מנעו מיהודים רבים את יכולת פרנסתם. אף אחד לא העז לקנות, למכור או לסחור עם היהודים. אף אבי נאלץ לוותר על משלח ידו, סחר בבהמות, שכן איש לא טרח לשלם את השכר, ולא את החובות לסוחרים היהודים. בשל הקושי הרב להתפרנס עברו משפחות יהודיות רבות לערים גדולות כקאסל ופרנקפורט.

בשנים הראשונות לעלייתם של הנאצים הצליח מיעוט מן היהודים בגרמניה להגר אל מחוץ לגבולותיה של המדינה. היו שהצליחו להגר לארצות הברית ולדרום אמריקה; משפחתי היגרה לברזיל. בסך הכול היגרו מגודנסברג שמונה משפחות יהודיות, היתר נותרו בגרמניה. 

עם התגברותה של האלימות כלפי היהודים הלכה והתמעטה אוכלוסייתם. בית הספר היהודי נסגר כבר בתחילת שנת 1933; ילדי בית הספר ואני ביניהם, נשלחנו לבית הספר הכללי. שנה לאחר מכן, ניסו הורי לרשום אותי לגימנסיה, אך הכניסה ליהודים בשלב זה כבר לא הותרה. נשלחתי לבית ספר יהודי בקאסל, אחותי חנה נשלחה לשטוטגרט. בנובמבר 1935 עלה בידינו כאמור להפליג לברזיל. באחד מזיכרונותיי מההפלגה אני רואה לנגד עיני את העלייה לאוניה. בעת העלייה נבדקנו על ידי שני קציני S.A. כדי לוודא שלא לקחנו עמנו יותר מהסכום הנקוב המותר לאדם.

בית הכנסת נסגר בשנת 1937 ו"נמכר" על ידי המפלגה הנאצית לאופה המקומי. באופן אירוני, היה זה דווקא בית הכנסת שלא נהרס בליל הבדולח בתשיעי לנובמבר 1938, היות ושימש כמחסן הקמח של האופה.

במאי 1938 עזב אחרון היהודים את העיר. המפלגה הנאצית חגגה בעיתון המקומי את ניצחונה הגדול - גודנסברג הייתה ל- “judenrein” , כלומר נקייה מיהודים. היהודים שנשארו, הוגלו מאוחר יותר לפולין, "טופלו" כיתר היהודים בשואה וגורלם נחרץ כיתר יהדות אירופה.

חמישים שנה מאוחר יותר הפך בית הכנסת למוסך ולבית מגוריו של נכדו של האופה, והיה במצב של התפוררות. הישועה הגיעה דווקא ממקור בלתי צפוי. היה זה האנס פטר קליין מורה ואזרח מקומי, (על אף השם, לא יהודי), שהביע התעניינות בעברה היהודי של העיירה. קליין החל בפעילות ציבורית ויזם את "חוג ידידי בית הכנסת". מאמציו של קליין ואנשיו נשאו פירות. לאחר מספר שנים של פעילות לקידום ולשימור עברה היהודי של העיר הצליח הצוות להשפיע על הנהלת העירייה, חברי המועצה ודעת הקהל, ולשכנעם בחשיבותו של הנושא היהודי. מועצת העיר הורתה לעירייה לרכוש את בניין בית הכנסת מהאופה, שהיה מצוי בסכנה התמוטטות. במסגרת מאמציהם הרבים והלחץ הציבורי הושג אף תקציב מהממשל הפדראלי הגרמני שאפשר את שיפוצו של בית הכנסת. בשנת 1995 נחנכה סינאגוגת בית התרבות, ה"Kulturhaus Sinagoge ". בקומת קרקע של המבנה שוכננו משרדי צלב האדום הגרמני ובית ספר למוזיקה, ובחלק העליון, שוחזרה עזרת הנשים, אזור המתפקד גם מוזיאון, ובו תצוגות והרצאות בנושאים יהודיים.

בנובמבר אשתקד, במהלך אירוע בבית הכנסת לציון מאורעות ליל הבדולח, סיפר קליין אודות חקירות שביצע בנוגע לגורלם של ילדי גודנסברג היהודיים. אף חנה אחותי ובן-דודי פריץ פלאוט הוזכרו ברשומותיו. לאחר שחזר קליין מנסיעתו האחרונה קבלתי ממנו אי-מייל עם הודעה מרגשת. גברת אחת, שנכחה בהרצאה על ליל הבדולח, שמעה את השם "פלאוט" שהוזכר בדבריו של קליין. הגברת, נכדתו של האיש שרכש את ביתו של סבי בשנת 1937, ציינה בפני קליין שבידה Bierkrug , קנקן בירה, הנושא את הכיתוב "רזרביסט פלאוט", שמשמעו: חייל המילואים פלאוט. אותה הגברת ציינה כי היא נאותה למסור אותו למשפחתו וצאצאיו של החייל.

a
אבי במהלך שירותו הצבאי 1910

a

מששמע קליין דברים אלו החל במלאכת הזיהוי שנועדה לעמוד על זהותו של אותו "חייל המילואים פלאוט". קליין יצר עימי קשר ושלח תמונות של קנקן הבירה. הקנקן, מזכרת לחייל משירותו במלחמת העולם הראשונה, קושט בציורים המתארים את הווי התותחנים. בראש המכסה ניצב תותח. על יד הידית שמותיהם של חמישים חיילי המילואים ביחידה. באמצעות תמונותיו של הקנקן, באמצעות פנקס השירות של אבי ובעזרת שמה ומספרה של יחידת המילואים אשר הופיעו על הקנקן הצלחתי לזהות את בעליו, הרי הוא אבי. וודאות זיהויו של אבי כבעליו של הקנקן התחזקה באמצעות חותמת השנה שהוטבעה עליו, שנת 1916, השנה בה התרחשו הקרבות המפורסמים בחזית הצרפתית בהן השתתף אבי ב-Verdun  וב-Some .

 

 

הבית של סבי, שהיה בנין גדול, הכיל שלוש דירות, ואורווה. סבתי, אשר היגרה לברזיל בשנת 1937, לקחה עימה חפצים מועטים בלבד. את היקר ללבה העבירה לביתה החדש, ויתר החפצים, לרבות הקנקן המדובר, נותרו בבית שנעזב.

a

a

אבי שירת בגדוד 11 של "תותחי קורלהסן". את שירותו הסדיר העביר אבי כתותחן משנת 1909 עד 1911. בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויס מחדש ושירת לאורך כל תקופת המלחמה עד 1918 בחזית הצרפתית. אבי היה בין הכוחות הראשונים שנכנסו לצרפת דרך בלגיה והגיעו עד לנקודה בה ניצב השלט, "Paris 35 Km ". מנקודה זו סטו כוחותיו מזרחה במטרה לכתר את פאריס, אך הפסידו בקרב. בגין אומץ לבו בקרב, זכה אבי בצלב הברזל.

כ-85,000 יהודים נלחמו בשורות הצבא הגרמני וכ-12,000 נפלו "למען המולדת". 12,000 יהודים שנפלו רק בצד הגרמני. איני יודע כמה יהודים נפלו בצדן של כוחות הברית. הטרגדיה הגדולה של יהודי הגלות מתגלה אם לוקחים בחשבון שבכל מלחמות ישראל מגיע מספר האבידות עד כה לכ-22,300.

יום לפני חג הפסח קבלתי לידי את הקנקן באמצעות תושב מנוף איילון, שאביו יליד כפר סמוך בשם ,Guxhagen שגם שם אגב, שופץ בית הכנסת המקומי על ידי קליין וחבריו.
בזאת כאמור נסגר מעגל בן 95 שנה משנת 1912 עד ליום זה.

סוף דבר

בארבע השנים האחרונות חיה ומתקיימת בגודנסברג קהילה יהודית חדשה העונה לשם "קבילה יהודית ליברלית אמת ושלום". רובה המוחלט של הקהילה מורכב ממהגרים רוסים הגרים בסביבת העיר. הקהילה מנוהלת על ידי ישראלית המשמשת כנשיאה, אך גם בעלת תפילה וקריאה ועוד. הקהילה שייכת לזרם הקונסרבטיבי ונעזרת ברבנית וברב המגיע לשבתות מיוחדות ולחגים. הם מקיימים קבלת שבת ועונג שבת, לומדים לימודי יהדות וגיור. השקפתה של הקהילה ציונית ומתקיימים בה שיעורי עברית. כאן המקום לציין כי איש מחברי הקהילה הנוכחית של גודנסברג אינו נמנה על תושביה המקוריים של העיר או סביבתה.

עם מר קליין, המורה המקומי נרקם קשר מיוחד. בעשר השנים האחרונות נוסע קליין מדי שנה לאושוויץ בחברת תלמידיו הבוגרים. השנה נסע אף עם מתלמדיו, מורים צעירים. בינואר השנה ביקר זאת הפעם השנייה בישראל, ואף ביקר אותי בביתי בפתח-תקווה. על קשר אישי שומר קליין עם מספר גדול של יהודים מאזור הסן הגרים בישראל ובארצות הברית וצאצאיהם. קליין מחזיק באתר אינטרנט המכיל פרטים רבים על יהודים מן האזור, חקירות גנאולוגיות ותולדות הקהילות, בתי הכנסת, בתי הספר, בתי קברות ועוד. בזכותו של קליין אותר קברו של סבי, ויחדיו ביקרנו באנדרטה לזכר חללי גודנסברג שנהרגו במלחמת העולם הראשונה.

על המחבר
קרלוס פלאוט הוא ישראלי אשר גדל בברזיל, לשם היגרה משפחתו בעת בריחתם מהנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

© Covenant - Global Jewish Magazine 2007